fbpx

טל ונריה | התחנה הראשונה

הוא: אני יושב מול טל לביא בבית קפה קטן בטלביה ושותק. אני מסתכל עליה. בא לי ללחוש לה די טל, מספיק. למה את מתאמצת. תפסיקי. בבקשה. את יפה, את מעניינת אותי, באמת. רק תפסיקי עם ההצגות. היא: הוא מתיישב מולי, מזמינים קפה, והוא שותק. יוצאים פחות מחודש והבחור שותק. מה אתה רוצה נריה, מה. לפי הספר אתה מאה. לא חייבים לדבר, אתה משורר לי, אפשר גם לשתוק. לא נכון נריה. חייבים לדבר. אי אפשר לשתוק.

מבצעים: יוסף אלבלק ומרים אנגל

סיפורים נוספים